<h1>ארחות חיים הלכ' סעודה סימנים י"ד—ט"ז</h1>
<h2>דף מ.</h2>
כתב הר"ש ז"ל ובתר דשרי ובצע אסו' לאשתעויי עד דטעי' ואי אשתעי מקמי דטעים צריך לחזור ולברך וה"ה לכולהו ברכתא דמיכלא ומשתיא אי מפסיק להון צריך לחזור ולברך אבל אי אפסיק לצורך מיכלא לא הוי הפסקה כגון טול ברוך טול ברוך או הבא מלח או לפתן ואפי' גביל לתורי לא הוי הפסקה וכולהו בדיעבד. וכד שרי המוציא לא ליבצע ויברך ויאכל אלא מברך תחלה ואח"כ בוצע וצריך שתכלה הברכה עם בציעת הפת עכ"ל: ואם ראובן נוטל ידיו לאכילה וכשהוא נוטל יעקב אביו בירך ברכת המוציא ואח"כ נגב ראובן את ידיו לאכילה ובירך ברכת נטילת ידים אין ברכת הידים הפסק כמו טול ברוך ואין צריך ראובן לחזור ולברך ברכת המוציא כך השיב הר"י ז"ל: ירושלמי אין מברכין אלא בשעה שהוא פורס א"ר חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב פוגלא ומברך עלוי והוא לא אתי לידיה צריך לברוכי עליה זמן תנינות א"ר תנחום וצריך לומר בשכמל"ו שלא להזכיר ש"ש לבטלה וכ"כ הרמב"ם ז"ל.
